מטרת העל של החינוך היא להכין את התלמידים לחיים כך שיצליחו בחייהם. בחוק החינוך מוגדרת למשרד החינוך מטרה "להקנות לתלמידים את הידע והכישורים שיידרשו להם בחייהם כאנשים בוגרים בחברה חפשית". בסיום הלימודים התלמידים נבחנים ב"בחינות בגרות" אשר אין כל קשר ביניהן לבין בגרות ומוכנות לחיים. כיום התלמידים המסיימים את לימודיהם אינם מוכנים לחיים. כדי להצליח בחיים אדם צריך להיות מצויד במיומנויות וידע אשר אינם נלמדים בבית ספר עיוני.
לדוגמא כיום מציאות החיים משתנה מהר ומיומנות היצירתיות היא מפתח חשוב להישרדות אנשים בשוק התעסוקה. צורת הלימוד בבית ספר עיוני חונקת כל סממני יצירתיות אצל הילדים. בבית הספר לכל שאלה יש רק תשובה אחת נכונה שצריך לשנן אבל בחיים לשאלה אמיתית יש הרבה תשובות אפשריות.
ישנם תלמידים רבים שאינם מרגישים נוח בבית ספר עיוני (למשל היצירתיים, למשל אלה שיש להם קוצים בתחת ועוד). הצלחה בבית ספר עיוני אינה מעידה על הצלחה בחיים ואי התאמה לבית ספר עיוני אינה מעידה על כישלון או העדר פוטנציאל אינטלקטואלי. מסגרת החינוך האלטרנטיבית לבית הספר העיוני היא בית הספר המקצועי. מסגרת זאת התמקדה בהכשרה מקצועית למקצוע מסוים. ההתמקדות הזאת היתה טעות משתי סיבות:
1. המקצועות משנים את אופיים במהירות וכיום הכי חשוב לפתח את תכונת הגמישות לשינויים כולל גמישות לשינוי המקצוע או העיסוק
2. מבחינה חינוכית אין זה נכון לקבוע מסלול חיים לאדם כבר בגיל ההתבגרות
לבתי הספר המקצועיים.
במאה ה-21 אם תלמיד אינו מרגיש נוח במסגרת בית ספר עיוני מכל סיבה שהיא אז צריך לאפשר לו ללמוד בבית ספר מקצועי אם שם הוא מרגיש נוח יותר. החינוך המקצועי אינו כובל אותו למסלול חיים מוגדר (ראה את מסלול החיים של סטף ורטהיימר). אם ירצה בעתיד לשנות כיוון יוכל לעשות זאת, ובינתיים המקצוע שרכש יאפשר לו פרנסה בתקופת המעבר.
הכשל הארגוני המרכזי של משרד החינוך הוא בכך שאין במשרד החינוך אף אחד שבודק את מידת ההצלחה בהשגת מטרת החינוך, והמשרד פועל בחוג פתוח. זאת התנהלות שאינה מקצועית בשום מקצוע כיום. אילו הייתה נעשית בדיקה כזאת היה מסתבר מיד שתכני לימוד רבים אינם תורמים להשגת מטרת החינוך ואין להם מקום. דוגמא: לימוד מתמטיקה בתכנית של 5 יחידות - במבוא לתכנית הרשמית של משרד החינוך נאמר בפירוש שהיא מכילה תכני לימוד זוללי זמן שאין להם ערך מוסף ושמשרד החינוך אינו מוציא אותם מהתכנית רק מחשש לאבד את הכרת המוסדות להשכלה גבוהה בתעודת הבגרות. כך מטרת החינוך הוחלפה במטרה לרצות את המוסדות להשכלה גבוהה. מנגד תכני לימוד רבים חשובים אינם כלולים בתכניות משרד החינוך (ראה http://www.articles.co.il/article/177070 - חינוך במאה ה-21).
משרד החינוך כושל במשימה העיקרית שלו ליישם את מטרת החינוך לתלמידים בחינוך העיוני, ולכן אין לסמוך עליו שיצליח ליישם אותה לתלמידים שלומדים כיום בחינוך המקצועי. לפיכך המאבק של משרד החינוך של ייבוש בתי הספר המקצועיים הוא רק מאבק על כוח ושליטה ואין בינו לבין חינוך דבר והשיטה בה הוא נוקט היא כוחנית מלווה בסיסמאות ריקות מתוכן אמיתי – התנהלות בולשביקית לדוגמא.
ד"ר יוסף יעלי הוא מנתח מערכות ארגוניות ציבוריות בשיטת פרקינסון (לשעבר מדען בכיר ומהנדס מערכת ברפאל ואלביט)
